"הדרך אל האושר"? נסה "האושר שבדרך"

מאמר זה מדבר על מהו בעצם אושר ומהי דרך ההסתכלות הנכונה עליו.

את הדרך הפרקטית עצמה אל השגתו נלמד במאמר הבא, אך מבלי להבין מהי מהות האושר לא נצליח להתקדם.

נתחיל בעובדה שאין אדם שלא רוצה להיות מאושר!

כולנו חותרים כל חיינו אל המקום שיסב לנו אושר.

מטרתו הסופית של האדם בהשגת כסף, אהבה, מקצוע בכיר או ריבוי חברים היא להיות מאושר.

כלומר מטרת העל היא- האושר.

וכל היתר הן מטרות משנה.

כדי להיות מאושרים עלינו להבין דבר ראשון מהו אושר.

במילון אבן שושן הערך 'אושר' מוגדר כך:

"תחושת הנאה, נחת וסיפוק נפשי".

ישנו גורם אחד, יחיד ובלתי תלוי לתחושת האושר של האדם והוא- האדם עצמו.

כאשר הטוב והאושר שלנו מותנים בסיבות חיצוניות אנו נקום וניפול, נשמח ונתעצב בהתאם לאותו המשתנה.

אושר אמיתי אינו יכול להיות תלוי בגורם כזה או אחר ולא בהשגת דבר כלשהו אלא רק באדם עצמו.

אין ספור פעמים האדם מכוון בחייו אל מטרה ומשוכנע שכאשר ישיג אותה הוא יהיה מאושר.

אך הפלא ופלא, ברגע שהוא אכן משיג אותה הוא שוב מרגיש לא שלם, חווה תחושת מחסור וחותר אל עבר המשתנה הבא שיגרום לו אושר.

הנוסחה אומרת כך:

אושר אמיתי מתאפשר כאשר ישנה התאמה בין הרצונות ובין המציאות.

ומאחר והרצונות כל הזמן משתנים ומתווספים הם לעולם לא יכולים להתאים למציאות הקיימת.

כי לא ניתן להשיג הכל בו זמנית.

לכן, לפי אותה הנוסחה, כדי להיות מאושר על האדם-

לרצות את המציאות העכשווית שלו ולא להיפך!

אדם מטבעו תופס את מושג האושר כמטרה עתידית ולא מבין שהאושר הוא לחיות את ההווה, ליהנות מהרגע ללא תלות בשום גורם חיצוני.

ניקח אדם חולה מאד שנשקפה סכנה ממשית לחייו אך החלים ושב לתפקוד מלא.

אותו אדם יהיה מאושר יותר מיתר האנשים.

הוא בניגוד אליהם למד להעריך את המציאות הקיימת.

אפילו אם זה "רק" לחיות ולהיות בריא.

עיקר שמחתו תלויה בעצם הסתפקותו בעובדה שהוא חי ובריא כרגע ומכאן שהאושר שלו אינו תלוי בדבר חיצוני ועתידי.

הוי אומר: מציאותו תואמת את רצונו.

מעבר לזה-

הדרך להשגת המטרה היא מהנה יותר מהשגת המטרה עצמה.

או במילים אחרות ההווה מהנה יותר מהעתיד.

זה כמו להתארגן לאירוע משמח כמה חודשים לפני... ההתרגשות, ההכנות, השמלות, האוכל ואז מגיע האירוע.

ובום.

הוא מסתיים תוך שעתיים.

או שנניח שאתה חוסך כסף לרכב חדש, כל יום שעובר ואתה מתקרב לסכום המלא שיאפשר לך את רכישתו הוא יום מופלא, פרפרים בבטן, תכנונים וכו'.

למרות זאת ברגע שהרכב ברשותך אתה מתרגל אליו וההתרגשות נגמרת.

המערכת במוח שאחראית על תחושת העונג מסתגלת מהר מאד למצב החדש ומתאפסת אל מצבה הקודם תוך זמן לא רב.

אתה מבין שזה לא הדבר שימלא אותך כמו שקיווית ומיד אתה מתחיל לתכנן את הרכישה או המטרה הבאה.

רגע, איך זה יתכן?

הרי לפני שהשגת את הרכב, בזמן הציפייה אל הדבר למרות שבמציאות עדיין לא השתנה כלום היית שמח יותר מאשר בימים שלאחר השגת המטרה, שכבר נהגת ברכב והתרגלת אליו.

וההסבר הוא:

בפרק הזמן הזה אהבת את מצב חייך הקיים.

פעלת למען, תכננת, התארגנת ולא חסר לך דבר.

המציאות תאמה את רצונך. נהנית מהמסע לא מהיעד. אך בשנייה שהרכב הגיע הכל נגמר.

ויאללה, למטרה הבאה.

"טוב שיש מטרה לנסוע לכיוונה אך בסופו של דבר המסע עצמו הוא שחשוב".

כל חיינו אנו במרדף מתיש שאין לו סוף.

אדם מוטרד אינו יכול להיות מאושר.

כפי שציינתי קודם הגדרת האושר היא תחושת הנאה, נחת וסיפוק.

את הדברים הללו לא תצליחו לחוות כאשר אתם ברדיפה.

זו הסיבה לאושר האמיתי של הילדים. הם פשוט מאושרים. רוצים את מה שיש להם.

הם חווים תחושות נחת הנאה וסיפוק שכל אלו עונים על הגדרה של אושר ולו רק כי הם שלמים עם מצב חייהם הנוכחי ללא יומרות או שאיפות גדולות.

המציאות תואמת את רצונם.

שימו לב שעצם המרדף אחר האושר הוא קשה מאד, אתם בעצם מכניסים את עצמכם ללופ שלא נגמר וגם במידה ואכן תשיגו את אשר ברצונכם להשיג לא רק שלא תהיו מאושרים לטווח ארוך אולי אפילו תאבדו תקווה.

למה?

נדגים:

אדם עני מקווה וחולם כל חייו להיות עשיר.

הוא בטוח במיליון אחוז שאם יתעשר מאד חייו ישתפרו פלאים והוא יגיע למיצוי, להשלמה ולאושר.

זוהי תקוותו.

נניח רצה הגורל והוא אכן התעשר.

אתם באמת מאמינים שהמציאות החדשה תגרום לו להיות מאושר?

אולי, לא בטוח בכלל.

ובטח שלא לאורך זמן.

יש סיכוי גדול שהוא ישקע בדיכאון חמור יותר.

כולנו שמענו סיפורים על עניים שהתעשרו ויצאו מדעתם או אפילו התאבדו...

יכולים לנחש למה?

כי התקווה אבדה להם.

אם אותו העני חי במחשבה שאם יתעשר הוא יהיה מאושר הייתה לו בעצם תקווה ויסוד להאמין שיש לו עדיין סיכוי להיות מאושר.

אך ברגע שזה קרה הוכח לו אחרת.

פחדיו לא נעלמו הם רק השתנו.

במקום פחד ממחסור הוא חושש מאובדן הרכוש, מלהיות מנוצל על ידי חבריו וכו'.

חשש זה אינו מתיישב עם המושגים שמחה ונחת.

הוא אומלל. הוא מבין שזה לחלוטין לא מה שהוא האמין שיקרה.

בנקודת זמן זו תקוותו שפעמה בו כל חייו לעתיד מאושר מתפוגגת.

נלקחת ממנו התקווה.

אם כן כל חיינו אנו בחיפוש עקר אחר האושר.

עקר משום שאין לו תכלית.

גם אם בסוף נגיע אל המטרה אנו אפילו לא נהיה בה כדי ליהנות מהפירות שלנו.

אנחנו תמיד חיים ועובדים בשביל מקום שאנו לא נמצאים בו.

כשילד לומד בבית ספר יסודי מטרתו העתידית היא להגיע אל התיכון.

האם כשהעתיד יהפוך להווה שלו והוא יגיע לתיכון הוא יהיה מאושר? תושלם מטרתו? לא.

הוא שוב יחתור אל האוניברסיטה ויראה ב "תואר בכלכלה" את עתידו.

אך כאשר העתיד מגיע והופך להווה שוב, כשהאדם משלים את התואר המיוחל האם הוא חי במקום הזה של השלמות והאושר מעצם השגת התואר?

לא. הוא יתחיל לעבוד במקצועו הנכסף כדי להרוויח כסף.

כלומר אנו תמיד חיים בעתיד משתנה אחר שטרם הגיע.

חותרים אל עבר עתיד וכשהוא הופך להווה שלנו אנו כבר לא שם.

אז מתי אנו חיים?

למעשה אדם אינו מסוגל לזכות וליהנות מפירות עשייתו כשהוא אסיר של עתידו.

אנו- לא יכולים לחיות בכלל אלא אם כן נוכל לחיות באופן מלא -עכשיו!!

"האושר אינו מטרה זו דרך חיים".

חשוב לי לציין שאני לא דוגלת בשיטת שב ואל תעשה.

אינני טוענת שלא צריכים תמיד לשאוף להתפתח, לרצות יותר מהחיים שלנו ולהשיג מטרות.

ההבדל העצום הוא:

לא להתנות את האושר בהשגת המטרות האלה.

~האושר נמצא כאן. טוב לנו ללא שום קשר לעתיד.

~האושר תלוי ברמת הקבלה וההשלמה שלנו עם המציאות שלנו.

~רק אדם ששלם עם המציאות שלו ורוצה בה הוא המאושר באמת.

"איזה הוא עשיר השמח בחלקו".

אוקי הבנו שעלינו לשמוח בחלקנו אך

איך עושים זאת בתכלס? זה הרי לא קל בכלל !!!

ישנן דרכים רבות וכלים פרקטיים שבאמצעותם ניתן לאמץ גישה שונה לחיים, לשפר את המציאות, להיטיב את המצב הקיים וליהנות מ "כאן ועכשיו" ללא התניה תוך רצון להתקדם קדימה ולחיות חיים מלאים יותר.

על כך נעסוק במאמר הבא.

עד אז, תיהנו מהמציאות שלכם, מדרככם המתמשכת עד השגת המטרות.

היו ממוקדים בחצי הכוס המלאה.

יש בחייכם גם הרבה מאד טוב.

הכירו בכך.

בהצלחה.