שלבי האימון
I - integrity
ייעוד, יושרה, יציאה לדרך חדשה
שלב ההשלמה העצמית הוא אמנם המסכם והסופי וכשמו כן הוא:
מכלול, יושר והשלמת התהליך.
אך הוא גם השלב הראשון בחיינו החדשים שמתחילים בסוף האימון ועוצמתו היא גדולה.
בשלב זה אנו נגיע להשלמה עם עצמינו, נלמד לקבל ולאהוב את עצמינו על כל רבדינו, מורכבותנו ואף חסרונותינו ונפנים שדווקא-
החולשות ומשקעי העבר מייחדים אותנו ומבדלים אותנו משאר העולם.
לאחר שעברנו כברת דרך משותפת בתהליך האימון, למדנו שהכל עניין של פרספקטיבה, אי הבנות,
קצרים בתקשורת אישית ובין אישית, שונות בסיסית ולגיטימית בין אדם לרעהו, העזנו לצלול פנימה גם אם היה קשה, הכרנו בדברים הפחות טובים שלנו, למדנו כיצד לצמצם את הפערים בין הרצוי למצוי על ידי שליטה בתת המודע, הגדרנו יעדים ברורים שברצוננו להשיג ואף התחלנו בצעידה לעברם, רכשנו כלים לחיים, תרגלנו שליטה בכעסים, ברגשות, במחשבות ובמאווים, למדנו לגלות סובלנות, לקבל ולהבין את האחר הגיע הזמן המדויק:
לקבל את עצמנו.
כי רק אדם שמקבל, מכיל, ואוהב את עצמו יוכל להסתדר עם אחרים.
בשלב זה תגיעו להשלמה עם הסדקים ופצעי העבר שחיים בכם, תפסיקו להדחיק או להתנגד להם ותתחילו לחיות עימם בשלום.
תרכשו הבנה שהם אינם פסולים או מיותרים ואין צורך לנסות ולהפטר מהם.
הם אינם מעידים על עצם היותכם פגומים, שונים או חלשים.
להיפך.
כל שבר וכל טראומה מייחדים אתכם.
כל צלקת שהעבר הותיר בכם הפכה אתכם לאנשים המדהימים שאתם היום, יחידים מסוגכם ואין שני לכם.
אנו נפיק תועלת מכל סדק ולא נתכחש לו, לא נתלונן על כאבי העבר ונבין ששום תרחיש לא קרה סתם כך.
כדי ללכת בדרך המסוימת שהיקום ייעד לנו היינו חייבים לעבור את כל הכאב הזה ולו רק כדי להפוך לגרסה המדויקת של האדם שאנו כיום.
תחשבו על זה, אין אף אדם בעולם שעבר בדיוק את מה שעברתם.
בסין כשכלי נשבר או נסדק הוא אינו נזרק לפח מאחר והם אינם רואים בעצם היותו פגום את סיום שימושו.
בעיניהם הוא רק התחיל את דרכו, אך הפעם בגרסה שונה, מחודשת, מוצלחת וייחודית יותר.
הם לוקחים את הכלים הללו וממלאים את הסדקים בזהב.
מתקבלת תוצאה יפיפייה של כלי מעוטר שאין דומה לו.
כי גם את הסדקים המסוימים שנוצרו בכלי קשה עד בלתי אפשרי לשחזר או להעתיק לכלי אחר.
הם יוצרים על ידי המילוי המוזהב כלי אחד מסוגו בעולם, בעל עיטור ייחודי שהופך את הכלי לגרסה חדשה וטובה יותר של עצמו.
אנו נהפוך "כיעור, פציעות וכישלונות" לדבר מעצים, מיוחד ומעורר השראה ונדע לצמוח מזה במקום ליפול.
מסופר על אדם שנשא על צווארו מוט עם שני דליים מלאים מים בכל בוקר מהנחל אל ביתו.
באחד הדליים היה סדק ואילו הדלי השני היה שלם ללא פגם, ובזמן שהדלי השלם היה מושלם ותמיד הגיע עם כמות המים המלאה לבית אדונו הגיע הדלי הפגום רק עם מחצית מכמות המים.
וכך היה במשך שנים.
דלי אחד גאה בהישגיו ואילו הדלי הסדוק כפוף ראש ומתבייש בביצועיו הכושלים.
בשלב מסוים הדלי הפגום לא יכול היה לחיות בתחושת האשמה הזו, פנה לאדון שלו וביקש את סליחתו העמוקה על שאינו מצליח למלא את תפקידו לשביעות רצונו של בעליו.
סיפר לו כמה הוא מתבייש ועצוב שבסיבת הפגם שקיים בו נושא הדליים נאלץ לעשות את הדרך מהנחל אל הבית פעמיים כדי להשיג את כמות המים המלאה.
נושא הדליים לא ענה לו מיד, אך יום למחרת בדרך מהנחל אל ביתו ביקש האדון מהדלי הסדוק להציץ החוצה אל השביל העולה לכיוון הבית.
הדלי המשתומם ראה שביל פרחים צבעוני מרהיב ביופיו בצד אחד של הדרך ואילו בצד השני לא היו פרחים כלל והדרך הייתה חרבה.
אמר לו נושא הדליים:
"דלי יקר, אל לך להצטער.
שים לב שרק בצד שלך פורחים פרחים.
זאת משום שתמיד ידעתי על הסדק שיש בך אך ניצלתי זאת לטובה.
זרעתי זרעים בכל יום והשקיתי אותם בעזרתך.
לאחר מכן הייתי קוטף את הפרחים ומקשט בהם את ביתי והם היו מרחיבים את דעתי ומשמחים אותי.
אילולא הסדק בך לא היה ביתי יפה כל כך ולא הייתה שמחה בליבי".
כל סדק ושבר בנו כתוצאה מכאבי עבר וטראומות מהווים ללא ידיעתנו עזרה, השראה ונחמה לאדם אחר ובעיקר תורמים לנו בעצמינו.
הם מאפשרים את המשך דרכינו בעולם.
פרשנותנו לגביהם ותרגומם ל"שריטות וחוסר שלמות" היא מוטעית.
אנו רואים בפציעות הנפשיות שלנו דבר פסול אך לא כך הוא הדבר.
אנו נפיק את המירב מהצלקות המייחדות אותנו ונבין שכדי להתקדם בחיים אנו זקוקים לעדכון גרסה כל יום מחדש:
"כל צעד שתתקדם בחיים ידרוש ממך עצמיות מחודשת".
ולכן אילולא הסדקים שמאלצים שינוי העצמי לא נוכל להשתפר, להשתנות ולהתקדם.
קבלה עצמית היא נגזרת של הבנה והתמודדות ללא הכחשה.
וברגע שתבינו למה עברתם את אשר עברתם תוכלו לתעל את זה לעתידכם.
ברגע שתקבלו את עצמכם תוכלו לקבל אחרים, וברגע שתביטו על עצמכם בנקודת מבט חיובית ותמצאו אור ותועלת בכם תמצאו גם את הטוב באחר.
תחבקו את עצמכם תאהבו ותחיו עם עצמכם בשלום.
כילדים קטנים קיבלנו חיזוקים מההורים, היינו נתונים לחסדיהם, נזקקנו לליטופם, לאישור מהם שאנו טובים.
לחיבוק מכיל ולאהבה לא מותנית.
הילד הקטן והנזקק עדיין חי בנו רק שכרגע הוא ברשותנו.
מחובתנו לדאוג לו.
אל תזניחו אותו, הוא עדיין זקוק לאישור שאוהבים אותו, שהוא מקובל ואהוב.
חבקו אותו. תאהבו ותאמינו בו. בעצמכם.
עם זאת ישנם שני צדדים למטבע.
לקבל את עצמינו איך שאנחנו זהו דבר מורכב ביותר ודורש איזון בין הרצון שלנו לגרום נחת לסביבה ולוותר על דברים בעצמנו למענה לבין הדחף העז הטבוע בנו ללכת בדרכינו בלי חשבון ולהגשים את עצמנו בדרך שאנו רוצים.
בואו נפשט את העניין-
מרגע שילד מגיע לעולם הוא נדרש להשתנות באופן קבוע בהתאם לתכתיבי החברה, לאמונות המשפחה וערכיה וכל זאת כדי לזכות באהבה ולהיות רצוי בקרב משפחתו וסביבתו.
הוא עסוק בלקבל אישור למעשיו ברציפות ומאמין שאהבת הוריו תלויה ומותנית באם ירצה אותם ויגרום להם אושר.
אם כן קיימת התניה בראשו של הילד שאם יתנהג בצורה שונה מהמצופה ממנו הוא עלול לאבד תמיכה, הגנה ואפילו אהבה מצד היקרים והמשמעותיים לו כל כך.
כל זה קורה לו בשלב מאד רגיש ותלותי בחייו מה שמגביר את חוסר האונים.
בדרך כלל הילד ילך בתלם ויעמוד בציפיות כי הפחד להישאר ללא הגנה יכריע את יצר המרד וביטוי העצמי שקיים בו.
למרות זאת ניצני המאבק מתחילים לפרוח בו כבר אז.
זהו מאבק קשה מאד בין הרצון לזכות בחופש של ביטוי עצמי וחירות לבין הליכה בדרך שמצופה ממנו ולו רק לזכות באהבת הסביבה.
תחושה זו לא פשוטה ומלווה בפחד רב.
קונפליקט גדול שמלווה אותנו תמיד. מגיל ילדות עד סוף חיינו הבוגרים.
תחושה זו מלווה בחוסר שקט ומנוחה מאחר ואנו חייבים לבחור ולתמרן בין שתי האפשרויות ובכל בחירה שלא נבחר נחוש החמצה פחד ורגשות מעורבים.
אם נבחר לעשות רק מה שבראש שלנו ולחיות בדרכינו בלי לעשות חשבון, מבלי להשתנות לפי המצב, ללא רצון להשתפר ולהתגמש ונחליט לקבל את עצמינו בדיוק כפי שאנחנו תתעורר הפינה המוכרת מגיל צעיר שמפחדת מדחייה ומאיבוד הגנה והכלה מצד הסביבה.
הפחד הזה לא יניח לנו לקבל את עצמינו באמת.
יתעוררו קשיים, תסכולים והאינסטינקט להשתנות ימשיך לבעוט בנו.
לא נוכל לחיות בשלום עם עצמינו במצב הזה לאורך זמן.
מאידך, אם ננסה להשתפר ולהשתנות כל הזמן לפי הדרישות, נזניח את רצוננו הטבעי לחיות בדרכינו ללא מיצוי עצמי מלא ולא נחיה באופן שברצוננו לחיות נחוש חוסר סיפוק רב.
יתעורר בנו אנטגוניזם כלפי הסביבה שדורשת שנשתנה, שאינה מקבלת אותנו כפי שאנחנו, נרגיש ריקים ובודדים וכמובן שתחושות כמו מימוש והגשמה עצמית לא יחיו בנו.
אם כן מה הפתרון לקונפליקט הכל כך בסיסי הזה?
איך מאזנים בין הרצון להשתפר ולשנות את עצמנו כדי לזכות בתמיכה ובאהבה לבין הדחף הראשוני לחוש הגשמה וביטוי עצמי בדרך הייחודית שאנו רוצים להיות בה?
זהו השלב האחרון באימון שבו נמצא איזון והשלמה בתהליך הקבלה ותהליך השינוי של עצמנו.
נאהב את היתרונות שלנו ונכיר בחסרונות אך נקבל את שניהם.
הדרך היחידה לנצח כל דבר הוא קבלה והכרה בו.
נמצא יחד את שביל הזהב הנכון לנו ולסביבה ונגלה כמה השונות שלנו ייחודית עוצמתית ומשפיעה.
"מערכת היחסים שלך עם עצמך
קובעת את הטון לכל שאר מערכות היחסים שלך"
התחילו לאהוב את עצמכם. יש לכם מיליון סיבות טובות.